ע"פ 8143/23

תקציר

בתיק ערעור זה ביקש המערער להפוך את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, שהביאו להרשעתו על סמך ראיות נסיבתיות. ערכאת הערעור הדגישה את חוסר יכולתה להתערב בממצאים עובדתיים כאלה לפי תקדימים (ע"א 6063/21; ע"א 1985/20), והמערערת לא סיפקה נימוקים משכנעים לסטייה. אף שההרשעה הסתמכה על ראיות נסיבתיות, בית המשפט סבר כי כוחה הראייתי שווה לזה של ראיות ישירות, ותומך באשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר. נקודות מרכזיות כללו DNA של המערער על חולצתו של הקורבן ומסכה בזירת הפשע, אותה ניסה ללא הצלחה להכפיש באמצעות הסברים לא עקביים, ולא הצליח לספק נרטיב חלופי לנוכחות הדנ"א שלו. ממצאי הדנ"א אוששו בראיות אחרות, כגון עדויות של עדי ראייה, צילומים ונתוני איתור טלפונים, המצביעים על פעילות חריגה של המערער ביום השוד. בית המשפט התייחס גם ל"הודאה ראשונה" שמסר המערער, אשר סתרה את האליבי שלו ללא קשר לניסיונות הפרשנות של עורך דינו. ככלל, הסבריו של המערער לא היו משכנעים, וטענת ההגנה נעדרה תימוכין ממשיים. לפיכך, הומלץ על דחיית הערעור, תוך שהוא מאשש את הבסיס הראייתי העשיר של ההרשעה המקורית ללא ספק סביר. ערכאת הערעור סיימה את דבריה בכך שציינה כי הערעור ערער רק על הכרעת הדין ולא על גזר הדין, תוך הדגשת ההצדקה המנומקת של גזר הדין המקורי והכרזת גזר הדין ביום 7.4.2024.