ת"פ 4130/09

תקציר

על פי הסדר טיעון, נאשם 7 (סרגיי נוביקוב) הודה באשמה בעבירה של איום לפי סעיף 192 לחוק העונשין והורשע בהתאם. מכיוון שהצדדים לא הסכימו על גזר הדין, היה על בית המשפט לקבוע את העונש. התביעה ביקשה להפעיל עונש מאסר על תנאי קודם של 7 חודשים ועונשים נוספים, ואילו ההגנה ביקשה להאריך את המאסר על תנאי וקנס. בית המשפט שקל את הודאתו של הנאשם באשמה, את חלקו הפעוט יחסית באירועים בהשוואה לנאשמים אחרים, את מעצרו הקודם ואת מעצר הבית שלו, את נסיבותיו האישיות ואת תסקיר המבחן. היא לקחה בחשבון גם את עונשו של נאשם 2, שהיה לו חלק גדול יותר באירוע אך קיבל עונש קל יותר בשל בעיות בריאותיות והיעדר עבר פלילי. בניגוד לנאשם 2, בית המשפט מצא כי מצבו הרפואי של נוביקוב אינו מצדיק הקלה, יש לו עבר פלילי משמעותי, ויש להחיל את המאסר על תנאי. בית המשפט הדגיש את חלקו של הנאשם בקשירת הקשר לאיום ובעבירות האלימות הקודמות שלו. היא תאמה את הערכת תסקיר המבחן בדבר מעורבותו העמוקה בפעילות פלילית, התנהגות תוקפנית וחוסר אחריות, שהצביעו על סיכון גבוה לפגיעה חוזרת. בית המשפט הגיע למסקנה כי עונש מאסר על תנאי הוא ראוי, יחד עם מאסר נוסף ופיצויים. בית המשפט החליט להפעיל את עונש המאסר הקודם של 7 חודשי מאסר על תנאי, להטיל 5 חודשי מאסר נוספים (עם 3 חודשים במקביל) ושני מאסרים של 12 חודשים ו-6 חודשים על תנאי. בנוסף, חויב הנאשם לשלם פיצויים למתלוננת. תקופת המאסר הכוללת נקבעה לתשעה חודשים, כאשר הימים שכבר ריצו מנוכים. סרגיי נוביקוב קיבל הודעה על זכותו לערער בתוך 45 יום. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 16.2.2010.