ע"פ 5787/04

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט, היה המערער מעורב בתאונת דרכים קטלנית ביום 29.7.02, בה נהרג ח'אלד ח'ליהאל ונפצעו אחרים. המערער הואשם תחילה בהריגה, חבלה חמורה ועקיפה בדרך פנויה. בית משפט קמא מצא כי המערער אמנם חצה קו הפרדה רציף וסטה לנתיב הנגדי, אך לא הוכח מעבר לספק סביר כי עשה כן בכוונה לעקוף רכב אחר. במקום זאת, הסטייה יוחסה לחוסר תשומת הלב שלו, אולי בשל "חלום" או הסחת דעת על ידי מכשיר הקשר ברכב, מה שהוביל למסקנה כי היסוד הנפשי הדרוש להריגה נעדר. בעקבות זאת זיכה אותו בית המשפט מהריגה, והרשיע אותו במקום זאת בגרימת מוות ברשלנות ובשני סעיפים של גרימת חבלה חמורה, וגזר עליו 22 חודשי מאסר בפועל (עם עשרה חודשי ריצוי), עשר שנות פסילת נהיגה וקנס. בערעור ערער המערער על ההרשעות בגרימת חבלה חמורה ועל חומרת העונש, וטען כי הדרישות לעבירות אלה משקפות את תנאי ההריגה וכי אורח חייו הנורמטיבי ונסיבותיו האישיות יש להקל בעונשו. המשיב הסכים כי ממצא היסוד הנפשי להריגה השפיע על ההרשעה בפציעה חמורה, והביא לזיכויו באישומים אלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי למרות הזיכוי בעבירות חבלה חמורה, גזר הדין המקורי התאים באופן כללי לאופי האירוע ולתוצאותיו, והדגיש את הצורך להרתיע מפני נהיגה פרועה. בית המשפט הפחית את תקופת המאסר לשבעה חודשים תוך שהוא מאשר היבטים אחרים של העונש, תוך שהוא מדגיש את חשיבות הבטיחות בדרכים ואת עברו התעבורתי המשמעותי של המערער כגורמים בהחלטת גזר הדין. המערער חויב להתחיל לרצות את עונשו ביום 10.10.2004.