עמ"נ 53514-03-19

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דין משלים הנוגע לבקשות לרישיון לישיבת קבע בישראל. הערעור הוגש על-ידי שלושה מערערים, נשואים תושבי שכונת עין ג'וייזא. השאלה המרכזית הייתה האם המשיב, הגוף האחראי לטיפול בבקשות מסוג זה, יכול לטעון בשלב מאוחר זה כי שניים מהמערערים (המערערים 2 ו-3) מעולם לא הגישו בקשות להסדרת מעמדם בישראל. הבקשות המקוריות הוגשו על ידי משפחות בני הזוג של המערערים בשנת 2006, והמערערים, שנישאו לבני זוגם לאחר הגשת הבקשות הראשוניות, צורפו לעתירות אלה מאוחר יותר. המשיב מעולם לא התנגד לכך ואף השיב באופן ענייני לטענות המערערים, ובסופו של דבר דחה את בקשותיהם בנימוק שנישאו לאחר שנת 1967. בהליך הערעור שלאחר מכן הסכים המשיב לבחון מחדש את בקשותיהם של חלק מהמערערים אך לא של המערערים 2 ו-3, בנימוק שלא הוגשו בקשות על ידם. הדבר הוביל לפסק דין שנתן תוקף להסכם עבור חלק מהמערערים, אך חייב אחרים, לרבות המערערים 2 ו-3, להגיש בקשות חדשות. על פסק דין זה הוגש ערעור, ובית המשפט קבע כי המשיב אינו יכול להעלות את הטענה לאי מיצוי הליכים מנהליים בשלב כה מאוחר. פסק הדין מאפשר אפוא את ערעורם של המערערים 2 ו-3. מסקנתה היא כי הימנעותו של המשיב מלהתנגד להשתתפות המערערים בעתירות בני זוגם ולהחלטותיו המהותיות בעניינם עולה כדי ויתור על הזכות להעלות את אי הגשת הבקשות כטיעון. התיק יוחזר לבית הדין לעררים להמשך הליכים בהתאם לפסק הדין, והמשיב יישא בהוצאות המערערים 2 ו-3, בצירוף החזר פיקדון. ערעורו של המערער 1, הממתין להחלטה חדשה של המשיב, נדחה אך עם זכות ערעור על ההחלטה לאחר שתימסר.