בג"צ 310/80

תקציר

בעל בית קולנוע בתל אביב עתר לבג"ץ בדרישה להכריז על חוק העזר של תל אביב-יפו (היטל תענוגות), שהטיל מסים על כרטיסים הנמכרים להנאות הציבור, לרבות בתי קולנוע, כבטל. בעתירה נטען כי חוק העזר אינו סביר ומפלה כלפי בתי קולנוע לעומת הנאות ציבוריות אחרות. בג"ץ, בדעת רוב, דחה את העתירה. השופט בכור, שכתב את פסק הדין העיקרי, קבע כי העותרת כבר קיבלה את יומה בבית המשפט במסגרת התדיינות קודמת של איגוד תעשיית הקולנוע הישראלי באותו נושא, אך בחרה שלא להסתמך על כך ובמקום זאת דנה לגופו של עניין. באשר למהותו, מצא בכור כי חוק העזר, אף שאינו מושלם וטעון תיקון, אינו כה בלתי סביר או בלתי הגיוני המצדיק את ביטולו, וכי ההשוואות שערכה העותרת בין בתי קולנוע לבין הנאות ציבוריות אחרות אינן בנות השוואה. יתר על כן, המלצות ועדות הכנסת, שהציעו תיקונים בהיטל, לא הצדיקו כשלעצמן את פסילת חוק העזר על ידי בית המשפט, שכן המלצות אלה לא היו מחייבות והמצב הנוכחי לא הצדיק פעולה קיצונית כזו. השופט לוין, בחוות דעת מסכמת, היה דוחה את העתירה אך ורק על יסוד מעשה בית משפט, ואילו השופט ברק הסכים עם תוצאת פסק דינו של בכור. העתירה נדחתה, והעותר חויב בהוצאות.