עפ"ס 69640-09-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין שסיפקת, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ומתבסס אך ורק על המידע הקיים בפסק הדין: **ניתוח משפטי של עפ"ס 69640-09-25 (בית המשפט העליון)** **רקע** ההליך הנדון בפני בית המשפט העליון עסק בערעור על החלטת בית משפט השלום (הרשמת הבכירה מ' בלאו) מיום 13.7.2025, אשר דחתה בקשת פסלות של המערער (יקיר דרדיק) כנגד בית המשפט השלום לדון בעניינו. **ההחלטה המרכזית של בית המשפט העליון** בית המשפט העליון, מפי כבוד הנשיא יצחק עמית, דחה את הערעור. ההחלטה מתבססת על מספר נימוקים מרכזיים, המצביעים על עקרונות משפטיים יסודיים בנוגע להליכי פסלות וסדרי דין. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **אופי הליכי פסלות – צופים פני עתיד:** כבוד הנשיא עמית מדגיש כי הליכי פסלות הם "הליכים צופים פני עתיד". משמעות הדבר היא שמטרתם לבחון את כשירותו של המותב להמשיך ולדון בתיק **בעתיד**, ולא לבחון את התנהלותו או החלטותיו שכבר ניתנו. עיקרון זה נסמך על תקדימים קודמים של בית המשפט העליון (עפ"ס 20960-08-25 גולדשטיין נ' עיריית חדרה; עפ"ס 46010-03-25 הובר נ' לשם). 2. **חוסר תועלת מעשית בדיון בבקשת פסלות לאחר מתן פסק דין:** הנימוק המרכזי לדחיית הערעור הוא העובדה שבמועד בו נדון הערעור, כבר ניתן פסק דין בתיק המרכזי בבית משפט השלום (ביום 25.9.2025), והתיק נסגר. במצב דברים זה, אין עוד "טעם מעשי" בדיון בבקשת הפסלות, שכן בית המשפט השלום כבר סיים את מלאכתו בהליך. הדיון בהליך פסלות נועד למנוע המשך דיון על ידי שופט שאינו כשיר, אך אם הדיון כבר הסתיים, השאלה הפכה תיאורטית. 3. **האכסניה המתאימה להעלאת טענות פסלות לאחר סיום התיק:** בית המשפט העליון מבהיר כי אם המערער סבור כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט השלום לדחות את בקשת הפסלות, הדרך הנכונה להעלות טענה זו היא במסגרת **הליך ערעורי מתאים** על פסק הדין הסופי שניתן בתיק העיקרי. הדבר נסמך על תקדימים נוספים (עפ"ס 57361-05-25 פלונית נ' פלוני). אין זה תפקידו של בית המשפט העליון לדון בערעור על החלטה פרוצדורלית בנוגע לפסלות, כאשר ההליך העיקרי הסתיים. 4. **חריגה מגבולות ההליך:** בית המשפט העליון מציין כי בקשת המערער לפסול את המותב מלדון "בכל הליך משפטי" בעניינו היא רחבה מדי וחורגת מגבולות ההליך הספציפי שנדון בפניו. הדבר מחזק את הצורך שהמערער יפעל במסגרת ההליכים המתאימים ובאפיקים הדיוניים הנכונים להעלאת טענותיו. **חידושים משפטיים** בפסק דין זה אין חידושים משפטיים מהפכניים, אלא הוא משקף **יישום עקבי וברור של כללים דיוניים מבוססים** בנוגע להליכי פסלות. החידוש, אם ניתן לכנותו כך, טמון ב **הדגש החד משמעי על התועלת המעשית של הליך הפסלות**. ברגע שההליך העיקרי הסתיים, ההתייחסות לבקשת פסלות הופכת להיות חסרת משמעות פרקטית, ובתי המשפט מצפים שהסוגיה תועלה במסגרת הערעור על פסק הדין המהותי. **החלטה בדבר הוצאות** בית המשפט העליון החליט שלא ייעשה צו להוצאות. משמעות הדבר היא שכל צד יישא בהוצאותיו. החלטה זו עשויה לנבוע ממגוון סיבות, כגון ההבנה שהמערער פעל מתוך רצון כן, או שאין מקום להטיל עונש כספי על צד שההליך נגדו הסתיים באופן שמונע דיון מעשי בטענתו. **סיכום** פסק הדין מדגים את חשיבותם של כללי סדר הדין, ובפרט את העיקרון כי הליכים משפטיים צריכים להיות בעלי תכלית מעשית. בקשת פסלות, כהליך צופה פני עתיד, הופכת לבלתי רלוונטית מרגע שההליך המרכזי שבו עוסקת הבקשה הסתיים. במקרים כאלה, בית המשפט יפנה את הפונים לאפיקים דיוניים מתאימים, כגון הגשת ערעור על פסק הדין הסופי.