תא"מ 37904-10-10

תקציר

השופט בחן בקפידה את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים לפני קבלת החלטה בתיק אזרחי זה. ככלל, חובת תום הלב במשא ומתן על חוזה רכוש מחייבת גילוי של כל פרט שיש בו כדי להשפיע באופן סביר על החלטת הצד השני להתקשר בחוזה. חובה זו מוטלת הן על המוכר והן על הקונה, ובעסקת מכירת רכב, הדבר כולל גילוי עובדות מהותיות על הרכב. השופט מצא כי למעט עניין אחד, התובע לא הוכיח כי הנתבע הראשון (המוכר) לא מילא חובה זו. השופטת שקלה את מצבו הפיזי והמכני של הרכב, ומצאה כי המוכר העמיד את הרכב לבדיקה ואף עודד את התובע לבדק אותו באופן מקצועי טרם רכישתו. גם הפגמים שהתגלו בבדיקה נחשפו כראוי בפני התובע. עוד קבעה השופטת כי התיקונים שביצע התובע לאחר רכישת הרכב היו תחזוקה צפויה ולא תוצאה של ליקויים שלא פורסמו. בנוסף, כל ליקוי חדש שהתגלה בבדיקה שנייה יכול היה להתרחש לאחר המכירה והשופט האמין לטענת הנתבע הראשון כי הם לא היו נוכחים בעת המכירה. השופטת קיבלה את טענת התובעת בדבר אי התאמה בין מספר המנוע לבין הרישום ברישיון הרכב. עם זאת, השופט קבע כי התובע לא הוכיח די הצורך נזק כלשהו הנובע מסוגיה זו וגם לא ניסה לצמצם את הנזק. לפיכך קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪, כולל הוצאות שנגרמו טרם הגשת התביעה, שישולמו על ידי שני הנתבעים ביחד ולחוד, בצירוף הוצאות משפט נוספות ושכר טרחת עורך דין.