בג"צ 17/06

תקציר

העותרים, בני זוג נשואים, ביקשו להעניק לאישה אזרחות ישראלית. הבעל הוא אזרח ותושב ישראל, ואילו האישה, תושבת האזור, גורשה מישראל בשנת 2005. בני הזוג ביקשו אזרחות עבור האישה בשנת 1996 ושוב בשנת 2005. הם גם עתרו לצו ביניים שיעניק לאישה אשרה זמנית בעודם ממתינים להחלטה בבקשת האזרחות. המדינה התנגדה לעתירה בטענה כי העותרים פנו לבית המשפט בידיים לא נקיות, לא הציגו את מלוא העובדות ואף כללו כמה אמירות לא נכונות. בנוסף, הפנתה המדינה להחלטת ממשלה משנת 2002 ולהוראת שעה שהשפיעה על בקשת העותרים. בית המשפט מצא כי העותרים אכן פעלו בחוסר תום לב, שכן הם לא הגישו בקשת אזרחות חדשה בעקבות החלטת בית המשפט משנת 2005 שחייבה אותם לעשות כן בתוך 10 ימים. יתר על כן, טענתה של האישה כי אין לה עבר פלילי סותרת את הרשעתה בשנת 1995 בבית משפט צבאי. משכך, דחה בית המשפט את העתירה, בציינו כי העותרים אינם יכולים בעת ובעונה אחת לבקש סעד מבית המשפט ולנסות לעשות צדק בעצמם.