ה"פ 46706-09-17

תקציר

פסק הדין דן בזכויות הבנייה הקשורות לחלקת אדמה ברמת גן. החלקה המדוברת הוחכרה לתקופה ארוכה, וליבת הוויכוח היא האם לחוכרים יש זכות מימוש זכויות בנייה בקרקע, או שמא זכויות אלה נותרות בידי הבעלים. פסק הדין בוחן את המסגרת הנורמטיבית של דיני המקרקעין, וקובע כי חוזה חכירה לתקופה ארוכה, בדומה לזה הנדון – 299 שנים – דומה לבעלות, ומקנה לחוכר זכות להשתמש בקרקע ולבצע זכויות בנייה, אלא אם צוין אחרת בחוזה. החריג, במקרה זה, הוא שבהסכם החכירה צוין במפורש כי החוכרים רכשו רק זכויות בקרקע כפי שעמדה באותה עת, ולא בכל בנייה עתידית. הבעלים טענו כי קיים הסכם בעל פה המגביל את זכויות הבנייה של השוכרים, אך השופט פסק לטובת הסכם החכירה בכתב, וקבע כי כל הסכם כזה היה צריך להיות בכתב. כמו כן, קבע השופט כי זכויות החוכרים חלות גם על שטח שנוסף לחלקה בעקבות חלוקה מחדש של הקרקע, וכי טענות המשיבים בדבר עריכת הצוואה וההתנגדויות הראשוניות הנוגעות לחלקה אינן רלוונטיות. המבקשים ביקשו למחוק את המשיבים ממרשם המקרקעין, אך בקשה זו נדחתה, שכן השופט קבע כי חוזה חכירה לדורות אינו שולל בעלות על הסף. לבסוף, קבע השופט כי טענות שונות הנוגעות לתקופת ההתיישנות ולאינטרס ההסתמכות אינן רלוונטיות, שכן המבקשים הם התובעים, וניתן להשתמש בטענות אלה רק בהגנה. משכך, קבע השופט כי עד תום תקופת החכירה אין למשיבים זכויות הבנייה בחלקה, ואין באפשרותם להגביל את זכותם של החוכרים להשתמש בה ולבצע בה זכויות בנייה, אך הם יישארו רשומים כבעלים בטאבו.