ת"א 1399/98

תקציר

בפסק דין זה דחה בית הדין את תביעתו של תובע שעבר תאונת עבודה בגיל חמש עשרה שהביאה לקטיעת רגלו השמאלית מתחת לברך. התאונה אירעה בעת שעבד אצל נתבעים 2 ו-3, ובית המשפט קבע כי מדובר ב"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובע דרש פיצוי בגין הפסד השתכרות, נכות תפקודית, כאב וסבל, הוצאות רפואיות, עזרה מאחרים, הוצאות הובלה והוצאות עתידיות אחרות. המומחה העריך את הנכות הצמיתה בשיעור של 52.5% ואת הנכות הזמנית בשיעור של 100% למשך שלושה חודשים. בית המשפט קבע את הנכות התפקודית על 60%, בהתחשב בהיעדר השכלה ותעסוקה של התובע באזור הרשות הפלסטינית. בסיס השכר לחישוב הפסדי השתכרות נקבע על 2,000 ₪ לחודש בשל היעדר מידע ספציפי על שכרו של התובע בעת התאונה. הפסדי השכר בעבר חושבו לפי 148,484 ש"ח, והפסדי השכר העתידיים חושבו לפי 347,657 ש"ח. בית המשפט פסק 50,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות, 62,644 ₪ עבור עזרה מאחרים ו-84,915 ₪ עבור הוצאות הובלה. סך הפיצויים שנפסקו עמד על 906,449 ₪, אשר בית המשפט קבע כי הם מכוסים על ידי תגמולי המוסד לביטוח לאומי להם זכאי התובע, ומשכך נדחתה התביעה. לתובע לא נפסקו הוצאות כלשהן בשל נסיבות המקרה.