ת"א 71431-01-24

תקציר

במקרה שהוצג, בית המשפט בחן בקשה לסילוק על הסף שעניינה טענות של תובע נגד חמישה שופטים מכהנים והנהלת בתי המשפט. התובע ביקש פסק דין הצהרתי, בטענה להתנהלות בלתי חוקית של הנתבעים בטיפול בסכסוך ירושה עם אחיו. טענותיו של התובע התפרשו על פני הליכים משפטיים רבים בבתי המשפט השונים, בהם האשים את השופטים בשקרים ובניצול לרעה של מעמדם, מה שהוביל לפסיקות שליליות מבחינתו. הנתבעים ביקשו לפטר בעיקר בשל חסינות שיפוטית, בטענה כי ניסיונותיו של התובע לערער על החלטות שיפוטיות חייבים להיות בעקבות הליך הערעור ולא בעקבות תביעות חדשות. בית המשפט ציין כי אין זו הערכאה הראשונה של תביעות מסוג זה של התובע, והדגיש כי תביעות אלה נדחו שוב ושוב על בסיס עקרון החסינות השיפוטית הקבוע, המגן על שופטים מפני תביעות נזיקין הנוגעות לפעולותיהם השיפוטיות. בית המשפט הדגיש כי גישתו של התובע הייתה חסרת תוחלת, תוך התעלמות חוזרת ונשנית מפסקי דין קודמים והמשך פרשנות שגויה של הליכים שיפוטיים. למרות שהותר לו למשוך את תביעתו ללא קנסות, התובע סירב והמשיך להתעמר במערכת בתי המשפט באמצעות תביעות חסרות בסיס, מה שגרם לבית המשפט להטיל הוצאות משפט משמעותיות בסך 50,000 ₪. פסק הדין הדגיש את הצורך להיצמד לערוצים משפטיים ראויים לערעור על החלטות שיפוטיות, והדגיש כי לא ניתן לעשות שימוש לרעה חוזר ונשנה בהליכים משפטיים.