ת"א 4675-11-20

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהוצגו בתיק זה והגיע למסקנות הבאות. ראשית, בית המשפט מקבל את ממצאי המומחה בדבר קיומם של ליקויי בנייה הניתנים לתיקון ועלות תיקונם, המסתכמים בסך של 27,156 ₪. טענת הנתבעים כי צריכה להיות להם הזכות לתקן ליקויים אלה נדחית, שכן דו"ח המומחה קובע כי הליקויים לא טופלו כראוי ואף גרמו לבעיות נוספות. לפיכך, בית המשפט מורה לנתבעת לפצות את התובעים בגין ליקויים אלה, בסך כולל של 27,156 ₪. שנית, באשר לליקוי שנגרם על ידי קורת בטון, בית המשפט מוצא כי הערכת המומחה מטעם התובעים בסך 7,600 ₪ סבירה ומורה לנתבעת לשלם סכום זה לתובעים. שלישית, חוסר הנגישות של מקום החניה ויכולת התמרון המוגבלת, בשל רשתות הזזה המצמצמות את המקום, מפחיתים משמעותית מערכו. בית המשפט מסכים עם הערכת המומחה כי שווי החניה מופחת בכ-60,000 ₪ ומורה לנתבעת לפצות את התובעים בהתאם. הנתבעת לא סיפקה הסבר סביר לאי הסרת הרשתות. לבסוף, בית המשפט מחשב כי הדירה נמסרה באיחור של תשעה חודשים. על פי חוק מכר דירות, התובעים זכאים לפיצוי של 6,000 ₪ לחודש בגין איחור זה, בסך 76,500 ₪. בנוסף לסכומים אלה, הנתבע מחויב לשאת בתשלום אגרות בית משפט, שכר טרחת מומחה והוצאות משפט של התובעים, בסך כולל של 44,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שייגרמו להם הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלוםם. בקשת התובעים לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש נדחית, שכן בית המשפט אינו מוצא לה עילה מספקת. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 171,256 ₪, בנוסף להוצאות האמורות.