רע"א 3503/13

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת שכר טרחה בתביעה אזרחית. המבקשים טענו כי תביעתם נופלת תחת תקנה 3(8) לתקנות החדשות, שמשמעותה היא שיהיה עליהם לשלם אגרה מופחתת שנקבעה מראש בסך 1,135 ₪. מנגד, טענו המשיבים כי יש לסווג את התביעה כדרישה לסכום כסף קצוב, שיחייב שכר טרחה גבוה בהרבה – 2.5% מהסכום הנתבע, שבמקרה זה יעמוד על כ-890 אלף שקל. השופט מצדד במשיבים בנקודה זו, בקובעו כי תקנה 3(8) מחריגה במפורש תביעות נזיקין, ומאחר שתביעת המבקשים כוללת טענות לרשלנות והפרת חובה חקוקה, לא ניתן להחיל עליה את תקנה 3(8). לפיכך, אם יוחלו התקנות החדשות – שהשופט פוסק שהן צריכות להיות, בהתחשב בכך שכתב התביעה המתוקן הוגש לאחר כניסת התקנות החדשות לתוקף – אזי יהיה על המבקשים לשלם אגרה בהתאם לסכום הנתבע, הגבוה משמעותית מהסכום ששילמו. בנוסף, השופטת מסכימה עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה יש לראות את התביעה כמבקשת סעד כספי, ולא רק פסק דין הצהרתי. משכך, סביר להניח שהמבקשים יהיו חייבים בשכר הטרחה הגבוה יותר, אך עשויים לקבל החזר אם יצליחו המשיבים להוכיח את טענותיהם. השופטת מציינת אי נוחות מסוימת מהעיכוב של המשיבים בהעלאת נושא שכר הטרחה, אך בסופו של דבר אינה נותנת לכך לשנות את התוצאה. לפיכך, הערעור נדחה, והמבקשים אינם נדרשים לשלם הוצאות.