ק"ג 14293-01-20

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב פרשנותה של הוראת מעבר בתקנות קרן הפנסיה המסדירה את קצבת השאירים של התובעת לאחר פטירת בעלה, עמית בקרן הפנסיה הנתבעת. התובעת טענה כי יש לפרש את ההוראה כך שהקצבה שלה תחושב בהתאם לתקנות 2013 וללוח המקדמים החדש המצורף אליהן, אשר יעניקו לה קצבת שאירים מלאה, החל מיום 1.1.2014. מנגד, הנתבעת טענה כי יש לחשב את הקצבה על בסיס תקנות 2012 ולוח המקדמים המתאים, שכן הוראת המעבר קבעה את זכויותיה של התובעת עם פטירת בעלה באוקטובר 2013. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של הנתבעת, ונימק כי הגורם הקובע הוא מועד האירוע המזכה, במקרה זה, פטירת בעלה של התובעת. על פי תקנות 2013 שהיו בתוקף באותה עת, הוראת המעבר עיכבה את יישום לוח המקדמים החדש עד ליום 31 בדצמבר 2013. פסק הדין הדגיש את אופיין הדינמי והשוויוני של קרנות הפנסיה, תוך שלילת טענת התובע לקיפוח ופרשנות התקנות לטובת המבוטח תוך התחשבות ביתרה הכוללת שנקבעה בהן. כמו כן, בית המשפט תמך בעמדת הנתבעת, ומצא אותה עולה בקנה אחד עם עקרונות השוויון והדינמיות, ועולה בקנה אחד עם הנחיית הרגולטור. משכך, נדחתה התביעה, ללא צו להוצאות, דבר המשקף את הנוהג הנהוג בהליכי ביטוח לאומי.