תמ"ש 21852-03-10

תקציר

המחלוקת נסובה סביב בקשת התובע לעיין בחומרי חקירה הנוגעים לשני תיקים משטרתיים סגורים. הראשון עסק בטענות לאלימות פיזית כלפי בנם של בני הזוג, והשני, חמור יותר, עסק בטענות מצד הנתבעת-האם כי התובעת התעללה מינית בבתם בת השנתיים. חומרי החקירה כללו תקליטור עם סרטון של הבת הצעירה שצולם על ידי האם, אשר התובע סבר כי יסייע בעניינו. התובע תבע את הנתבע בגין לשון הרע ותבע פיצוי בסך 100,000 ₪, שכן לטענתו תלונותיה של האם במשטרה פגעו קשות בשמו הטוב ופגעו בפגישותיו עם ילדיהם. האם הכחישה את הטענות וטענה כי מעשיה היו דיסקרטיים ומוצדקים, שכן היא הגנה על ילדיה מפני אלימות אביהם. בית המשפט הכיר בזכותה של התובעת לעיין בחומרי החקירה כזכות יסוד חוקתית, אך גם הכיר בפוטנציאל הפגיעה בפרטיותם ובכבודם של הילדים הקטינים, כמו גם באינטרס הציבורי לשמור על אפקטיביותה של המשטרה כדמות סמכותית. לאחר ששקל את ניגודי האינטרסים, קבע השופט כי בעוד שהתקליטור ותיקי חקירה אחרים יוכלו לשמש כראיות, רק עורכי הדין של שני הצדדים יורשו לעיין בחומרים. פסק הדין נועד לאזן בין הצורך בשקיפות בהליכים משפטיים לבין ההגנה על טובת הקטין, ולהבטיח כי זכותו של התובע למשפט הוגן תישמר מבלי לגרום נזק נוסף לילדים המעורבים.