ס"ק 21365-08-14

תקציר

פסק הדין פותח בדחיית בקשתו של מילוף לדחות את הבקשה, שכן על בית המשפט להתייחס לסעד כה מרחיק לכת כאל דחייה על הסף בזהירות. הבקשה נוגעת למעמדם התעסוקתי של העובדים במערך הכשרות של מילוף, כאשר המבקשים טוענים כי מילוף הוא מעסיק משותף לצד המאיר. בית המשפט מוצא צדק בטענה זו, במיוחד לאור ההיסטוריה הארוכה של שיתוף הפעולה בין מאיר למילוף. עוד מסיק בית הדין כי החלטתה של מילוף לסיים את ההתקשרות עם המאייר נבעה ישירות משביתת עובדי המאיר. לפיכך, היא צד רלוונטי במחלוקת ולא ניתן לדחות אותה מהבקשה. לגופו של עניין, בית הדין קובע תחילה כי הפעולות הארגוניות של העובדים מהוות שביתה חוקית הנובעת מסכסוך כלכלי לגיטימי. לאחר משא ומתן בין הצדדים סוכם כי עובדי מאיר ישובו לעבודה ויימנעו מכל פעולה ארגונית במהלך תקופת משא ומתן בת חודשיים. הנושא הבולט ביותר הוא העסקתם של עובדים מחליפים שנשכרו על ידי מילוף במהלך השביתה. בית הדין מצדד במבקשים, ומסכים כי העסקת עובדים אלה תפגע בזכות השביתה וההתארגנות. יודגש כי מטרת השביתה היא ליצור איזון נזקים כלכליים בין עובדים למעסיקים, ומתן אפשרות לעובדים מחליפים יפר איזון זה. יתר על כן, היא עלולה ללחוץ על העובדים השובתים לעזוב את האיגוד או על עובדי המאיר להוריד את דרישות השכר שלהם. כתוצאה מכך, בית הדין קובע כי על עובדי מאיר לחזור לאלתר לעבודה, יש לפטר עובדים מחליפים שנשכרו על ידי מילוף במהלך השביתה, ועל כל הצדדים לנהל משא ומתן בתום לב על תנאי העבודה והשכר. המשא ומתן אמור להסתיים בתוך חודשיים, ודיווח על ההתקדמות צפוי מהצדדים עד למועד מסוים. ההחלטה מדגישה את חשיבות ההכרה בזכות ההתארגנות והשביתה, ומבטיחה כי זכויות אלה נשמרות הלכה למעשה.