ע"ע 355/99

תקציר

במקרה של גב' לורה לינדר נגד ארגון עלום-שם, בית המשפט התייחס למספר היבטים סביב פיטוריה של לינדר מתפקידה כמזכירה לאחר 15 שנה. פסק הדין הראשוני של בית הדין האזורי העדיף את הארגון, שטען כי הוא אינו מחויב לנורמות משפטיות ציבוריות המחייבות אותו לספק נימוק או שימוע לפני פיטורים. עם זאת, בערעור קבע בית המשפט העליון כי הארגון מוגדר כגוף ציבורי, ובכך חייב אותו לפעול על פי עקרונות המשפט הציבורי, לרבות הליכי פיטורים הוגנים. בית המשפט מצא כי לינדר פוטרה שלא כדין ללא כל הזדמנות להגיב לטענות נגדה, ובכך הפרה את המשפט המנהלי. טענות על הטרדה מינית נשקלו אך נדחו מחוסר ראיות. בנוסף, בית הדין בחן תביעות בגין הפרשי שכר ופיצויים אחרים. בית הדין קבע כי אמנם פיטוריה של לינדר אכן היו בלתי חוקיים בשל היעדר שימוע ראוי, אך היא לא הצליחה להוכיח פערי שכר. כתוצאה מכך, נפסק לה פיצוי שווה ערך לשכר של שישה חודשים בגין פיטוריה שלא כדין וחויב במעסיקה לכסות את הוצאותיה המשפטיות. תביעות משניות שונות, כגון בגין ביגוד ודמי הודעה מוקדמת, נדחו בשל היעדר ביסוס מספק. ככלל, ההחלטה מדגישה את הצורך של גופים ציבוריים להקפיד על הגינות פרוצדורלית בענייני תעסוקה.