ת"פ 2990/04

תקציר

הנאשם הורשע בשימוש ברכבו של גיסו ללא רשות, עבירה שהעונש עליה הוא משמעותי בשל הסיכון הפוטנציאלי ועברו הפלילי. יש לו עונש מאסר מותנה תלוי ועומד והוא ריצה בעבר עונש מאסר בגין עבירות אחרות. בית המשפט מוכן לשקול את הארכת המאסר המותנה כדי לא לפגוע בהתקדמותו החיובית לאחרונה, אך הנאשם לא עמד בנהלים הנדרשים וחסר מוטיבציה. התביעה מבקשת לבטל את גזר הדין המקורי. הסנגור טוען להארכה או לחילופין לביטול ההרשעה כדי להימנע מעונש המאסר על תנאי. עם זאת, השופט קובע כי אף אחת מהאפשרויות אינה אפשרית או ראויה מבחינה משפטית. השופט מדגיש את חומרת העבירה ואת עברו של הנאשם, ומציין כי בית המשפט אינו יכול לבטל באופן שרירותי את המלצת שירות המבחן, שלא המליץ על מאסר על תנאי לנאשם. יתר על כן, ביטול ההרשעה יהיה בלתי ראוי ואולי אף בלתי חוקי, בהתחשב בעונש המותנה התלוי ועומד. לפיכך, מופעל עונש המאסר המותנה המקורי של 18 חודשים, לצד 6 חודשי מאסר נוספים ו-8 חודשי מאסר על תנאי. השופט מגיע למסקנה כי לבית המשפט אין שיקול דעת אלא להטיל עונשים אלה, והעונשים אמורים להיגזר במקביל.