בג"צ 1885/91

תקציר

במקרה זה הואשם העותר יחד עם אחרים בעבירות הקשורות להאזנות סתר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לפני הגשת כתב האישום ביקשו נציגי המדינה לעצור את החשודים, במהלכו הוגשו מסמכים חסויים לשופטים. לאחר הגשת כתב האישום ביקש העותר לעיין במסמכים אלה, אך התביעה גילתה רק את חלקם, והגדירה את השאר כחסויים לפי סעיף 45 לפקודת הראיות או שאינם "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בג"ץ קבע כי התביעה אינה מחויבת לחשוף את כל המסמכים שהוגשו במהלך דיוני מעצר, שכן אלה עשויים לכלול חומרים שאינם רלוונטיים למשפט. להגנה יש זכות לערער על אי גילוי אם יש חשד להשמטה לגבי "חומר חקירה". בית המשפט הדגיש את ההסתמכות על שיקול דעתה של התביעה בעניינים אלה. במקרה זה, בהיעדר ראיות לכך שמסמכים שלא נחשפו היו רלוונטיים להגנה, נדחתה העתירה. פסק הדין מדגיש את הפרוצדורות הנוגעות לחשיפת ראיות, איזון בין חיסיון התביעה לזכויות הגנה, ומציין את תפקידו המוגבל של בג"ץ בהחלטות ביניים מסוג זה, כאשר לא קיים מנגנון ערעור נפרד במסגרת המשפט הפלילי.