ע"פ 6952/07

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט האם ניתן לראות במערער שותף לרצח על יסוד ההנחה כי היה מעורב בחנק ובקבורת המנוח כמתואר בראיות שמסר אילן. בית המשפט מציין כי גם אם תתקבל טענת ההגנה של המערער בדבר היותו "מעורב באופן פסיבי", אין בכך כדי לשנות את אחריותו כשותף לפיגוע. טענותיו של המערער נחשבות כחסרות מהימנות, בין היתר בשל מספר הודאות שמסר המלמדות על מעורבותו הישירה. בית המשפט בוחן גם את טענת המערער לעונש מופחת לפי סעיף 300א(ג) לחוק העונשין, בטענה למצוקה נפשית קשה שנגרמה עקב התעללות מתמשכת מצד המנוח. עם זאת, בית המשפט מוצא כי הראיות אינן מספיקות להוכחת התעללות כה חמורה ומתמשכת, ומציין כי המערער קיבל טובות הנאה מהמנוח ולא עבר התעללות. משכך, דוחה בית המשפט הן את טענת המערער בדבר מעורבות פסיבית והן את הבקשה לעונש מופחת, בהתחשב בכך שהמערער היה שותף לרצח. לפיכך, בית המשפט מאשר את ההרשעה ואת מאסר העולם החובה, תוך הדגשה כי לא הנרטיב של המערער ולא הראיות מהווים בסיס בר קיימא לשינוי פסק הדין המקורי.