ת"א 7129/99

תקציר

התובע, עובד ציבור בקריית מלאכי, תבע ארבעה נתבעים בגין לשון הרע לאחר שעיתון מקומי פרסם כתבה בה השתמע כי ביצע מעשי שחיתות וסחיטה. הכתבה התבססה על התבטאויות של שני עובדי עירייה ושל ראש העיר לשעבר (הנתבע 1), שטענו כי התובע סחט את אחד העובדים כדי שיפליל אותו. בית המשפט מצא כי התבטאויותיו של הנתבע 1 מהוות לשון הרע, אך הוא לא פעל בתום לב ולא היו בידיו ראיות מספיקות לגבות את טענותיו. לפיכך, חויב הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 50,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת שלושת הנתבעים האחרים (העיתונאי שכתב את הכתבה ושני עורכים), וקבע כי פעלו בתום לב וחלה עליהם חובה לדווח על המצב בעירייה. הכתבה התבססה על דברים שנמסרו להם, והם לא הוסיפו דעות מביעות משלהם, למעט הכותרת והכיתובים, שיצרו מידה מסוימת של חשד אך לא הביעו דעה נחרצת. מאחר שהם רק חזרו על דברים שנאמרו על ידי אחרים, נאשמים אלה היו מוגנים על ידי הגנת "אמת הפרסום" ועקרון חופש הביטוי. זאת ועוד, התובע לא הביא ראיות מספיקות לנזקים כספיים כתוצאה מהפרסום. לפיכך, התביעה נגד הנתבעים 2 עד 4 נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.