פש"ר 28040-05-15

תקציר

בית המשפט מקבל את טענת הנאמן כי לצו ההפטר לגבי חובות שנצברו במרמה אין שיקול דעת. לפיכך, צו הפיטורים לא יחול על חובות אלה. בית המשפט מקבל גם כי באחריות הנושה להוכיח כי החוב נבע ממעשי מרמה להחריג את החוב מההפטר עקב מרמה. במקרה זה, הנושה לא הביא ראיות מספיקות לכך שהחייב היה מודע לתרמית שביצע שותפו העסקי, כהן. למרות שהוכחה רשלנותו וחבותו של החייב כלפי הנושה, בית המשפט סבור כי הנושה לא הוכיח די הצורך את מעורבותו של החייב בתרמית. לפיכך, לא התקיימו התנאים הנדרשים לסעיף 69(א)(2) לפקודה, ואין להוציא את כל החוב לנושה מצו ההפטר. עם זאת, מכיוון שמעשיו של החייב היו רשלניים וקשורים לתרמית חמורה, בית המשפט מחליט להפעיל את סמכותו להתנות את צו ההפטר. זאת, על מנת להבטיח שהחייב ישלם לנושה סכום נוסף, המשקף את חומרת מעורבותו עם כהן. בית המשפט מנמק החלטה זו על יסוד תקנת הציבור וחובת תום הלב. החייב יידרש לשלם לנושה סכום נוסף השווה לכשליש מתביעת החוב שאושרה. סכום זה ישולם לאחר סיום תוכנית הפירעון. ההחלטה מתקבלת בהתחשב בעקרון השוויון בין הנושים, נתוני החייב וההיקף הכולל של תוכנית הפירעון.