ת"פ 38352-02-15

תקציר

נראה כי פסק הדין המדובר קשור למקרה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בו תקף הנאשם קורבן חסר בית. השופט מרדכי לוי פותח בהתוויית העקרונות המשפטיים המנחים את העונש שיוטל על הנאשם, תוך שימת דגש על עקרון ההלימות, המבקש יחס הולם בין חומרת העבירה לבין העונש שהוטל. טווח הענישה ההולם, לדברי השופט, הוא בין 12 ל-36 חודשי מאסר. לאחר מכן עובר השופט לוי לדון בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, אותן יש לקחת בחשבון בעת מתן גזר הדין לנאשם. אלה כוללים את הודאת הנאשם, שחסכה משאבים משפטיים ואת הטרחה לאתר את הקורבן, שלא נמצא. השופט מציין גם את היעדר עברו הפלילי של הנאשם, למעט הרשעה קודמת הקשורה להגרלות. גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי והבעת חרטה כנה לכאורה נחשבים כולם לגורמים מקלים. בנוסף, השופט רואה בשיקום סיבה לחרוג ממתחם הענישה הראוי. במקרה זה, השופט מפרש את השיקום באופן רחב ומגיע למסקנה כי קיימים טעמים שיקומיים במקרה הנוכחי. השופט שוקל את שיקולי ההרתעה האישית ושלום הציבור אל מול פוטנציאל השיקום ומחליט על דרך פעולה חריגה. במקום להטיל עונש חמור יותר, השופט לוי בוחר בגישה מתונה יותר, בתקווה שהנאשם לא יפגע שוב. העונש הסופי שהוטל על הנאשם כולל שמונה חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי, קנס של 10,000 שקל וחיוב בפיצוי של 10,000 שקל לקורבן. כמו כן ניתנת לנאשם זכות ערעור תוך 45 יום.