עפ"ת 23671-07-10

תקציר

הערעור הוא ביחס לתאונת דרכים קטלנית שאירעה בשנת 1999, בה התנגשה משאיתו של המערער ברכב פרטי וגרמה למותו של נהגו של האחרון. המחלוקת העיקרית היא האם משאיתו של המערער סטתה לנתיב הנגדי וגרמה לתאונה, או שמא סטה רכבו הפרטי לנתיב המשאית. בית משפט קמא קבע כי המשאית חצתה לנתיב הנגדי, בהתבסס על ממצאיו של בוחן תנועה, והרשיע את המערער בגרימת מוות ברשלנות וגרימת נזק לגוף ולרכוש. על המערער נגזרו חמישה חודשי מאסר בפועל עם עבודות שירות, שבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 6,000 ₪ ופסילת רישיון נהיגה למשך 15 שנה. המערער מערער על פסק דין זה, בטענה כי שגה בית משפט קמא בפרשנותו את חומר הראיות וכי גזר הדין היה חמור מדי. המשיב טוען כי פסק הדין היה מוצדק וכי אל לו לערכאת הערעור להתערב בממצאים העובדתיים. שופטי הערעור, לאחר שבחנו היטב את חומר הראיות, מסכימים עם המשיב ודוחים את הערעור על הכרעת הדין, בשל הראיות האובייקטיביות המכריעות התומכות בממצאיו של בית משפט קמא. עם זאת, הם מקבלים את הערעור על גזר הדין, תוך קיצור תקופת הפסילה בפועל לשמונה שנים, בהתחשב בגילו של המערער ובאיחור המשמעותי בהגשת כתב האישום. ההודעה על ההחלטה פה אחד מתקבלת, דוחה את ביצוע פסק הדין ואת גזר דינו של המערער.