ת"א 71929-02-19

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד שני נתבעים, בטענה שנפגע בתאונת דרכים. השאלה הראשונה שהיה על בית המשפט להכריע בה הייתה האם התובע נפגע כפי שטען, בקפיצה ממשאית. השופט קיבל את גרסת התובע לאירועים, ומצא אותה אמינה כי הוא נפגע כשקפץ מהמשאית לאחר שסידר משטחי בשר. עוזרו של התובע לא היה עד לנפילה אך אישר את גרסת התובע לאירועים. למרות שהתובע לא הזכיר משאית בדיווחיו הראשונים לצוות הרפואי, השופט מצא את הסברו סביר וקיבל את העובדה שהשמטתו לא הייתה מכוונת. השאלה השנייה הייתה האם האירוע נחשב לתאונת דרכים על פי החוק. השופטת קבעה כי לא כן, שכן האירוע התרחש במהלך פריקת המטען ואופיין בצורה מדויקת יותר כחלק מתהליך הפריקה. החוק מחריג באופן ספציפי טעינה ופריקה מהגדרת תאונת דרכים. למרות שהתובע ירד מהמשאית בעת פציעתו, קבעה השופטת כי פעולה זו לא הייתה חלק מרכזי בשימוש ברכב, שכן היא לא אפשרה את נסיעת הרכב ולא הייתה חלק אינטגרלי ממנו. פעולותיו של התובע של סידור הסחורה וירידתה היו חלק מתהליך הפריקה ולא נכנסו להגדרה של תאונת דרכים. לפיכך הגיעה השופטת למסקנה כי יש להמשיך בתביעה בעילה נזיקית, וקבעה את הפרמטרים להמשך ההליך. התובע חויב לשאת בהוצאותיה של הנתבעת מס' 2, והנתבעת מס' 1 חויבה לשאת בהוצאותיה של הנתבעת מס' 2, שתיהן בסך 2,500 ₪ כל אחת.