ע"א 5034/96

תקציר

בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש להכריז על בתה הקטינה של המערערת כבת אימוץ בשל אי כשירות הורית לפי סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים. פסק הדין פירט את ההיסטוריה הארוכה של הזנחה הורית וחוסר יכולת להעניק טיפול הולם שהפגינו המערער ואשתו כלפי שלושת ילדיהם הגדולים, שגדלו מחוץ לבית, וכן את תנאי החיים הקשים והיעדר האחריות ההורית החיונית שהופגנה כלפי הקטינה כלפי הקטינה. בית המשפט לא מצא טעם בטיעון לתת למערער הזדמנות נוספת, שכן חוות דעת המומחים פה אחד הצביעה על חוסר סבירות לשיפור ביכולותיו ההוריות. נפסק כי אי מסוגלות הורית יכולה לחול גם על הורים "רגילים", ולא רק על הורים הסובלים ממחלות קשות או התמכרויות. באשר לשאלת האימוץ הפתוח, קבע בית המשפט כי המלצת בית המשפט המחוזי בעניין זה אינה מחייבת וניתן לבחון אותה מחדש עם מתן צו האימוץ, אם כי הוא מסכים עם נטייתו של בית המשפט הנמוך יותר לאימוץ סגור, נוכח היעדר קשר הדוק בין הקטינה לאביה. פסק הדין הדגיש את חשיבות טובת הילד, אשר במקרה זה שקלה לטובת השתלבות מהירה וחיובית במשפחה מאמצת. לפיכך, הערעור על הביטול נדחה, מה שמבטיח את המשך הליך האימוץ של הילד.