ע"פ 17/59

תקציר

הפרשה, יוסף מאור-מזרחי נ' היועץ המשפטי לממשלה, סובבת סביב נהג משאית שהואשם בשורה של עבירות תנועה לאחר אירוע שבו מערבל הבטון של רכבו פגע באוטובוס וגרם לו נזק. הנהג ערער על הרשעתו בעבירות לפי תקנה 74(א)(2) ו-(4) לתקנות התעבורה, הנוגעות להובלת מטענים. הערעור נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, והוביל לפסק דין זה. הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה רעיון האחריות המוחלטת, המטילה אחריות מוחלטת על יחידים בהפרת תקנות מסוימות. השופטים התווכחו על פרשנות התקנות ועל מצבו הנפשי של הנאשם. השופט ויתקון, שנתן את פסק הדין, הסביר כי אחריות מוחלטת משמעה רשלנות מצד הנתבע המתחייבת מהמעשה עצמו, ואינה עוסקת בהענשת יחידים על מעשים שנגרמו ללא כוונה או ידיעה. היא נועדה להבטיח סטנדרט גבוה של זהירות בעבירות מסוימות, והנטל הוא על המחוקק לקבוע את נאותותה של אחריות קפידה כזו. השופט ויטקון, יחד עם השופט זילברג, דחה את הערעור והדגיש כי אחריות מוחלטת היא מציאות ויש להחיל אותה במקרה זה. בנוסף, השופט זילברג סיפק הצצה לעמדת המשפט העברי ביחס לאחריות מוחלטת, וציין כי היא אינה מוכרת במשפט הפלילי אך קיימת בדיני הנזיקין, וקושרת אותה לרשלנות. השופטים החליטו פה אחד לדחות את הערעור, ואישרו את החלטת הערכאה הנמוכה יותר.