ת"א 13076-12-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנות הוראות המעבר בחוק בעקבות הלכת המר, ששינתה חקיקה קיימת. פסק הדין הותיר פתוחה את האפשרות לפיצוי נפגעים שיגישו תביעות מוכחות, והדיון נסוב סביב החלת עיקרון זה על מקרה ספציפי. מדובר במקרה של "תביעה מעורבת", שבה גם ההורים וגם התינוק שזה עתה נולד הגישו תביעות, אך תביעת ההורה חוסה תחת חוק ההתיישנות. פסק הדין בוחן את החוק כפי שנוסח בפרשות המר וזאבי, ומדגיש כי מטרת פסק הדין בעניין האמר לא הייתה למנוע מהנפגעים לקבל פיצויים. הוראת המעבר בפסק דין המר, העוסקת בתיקים תלויים ועומדים, חלה על המקרה הנוכחי. משכך, תביעת היילוד תטופל כתביעה העומדת בפני עצמה, בנפרד מתביעת ההורה, ודחיית תביעת היילוד הקודמת תבוטל. החלטה זו מנומקת בצורך לדבוק ברוח החוק, שמטרתו להעניק סעד ליילודים שהגישו תביעות, תוך מניעת אחריות נזיקית. זאת ועוד, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו לאפשר למשיבים לחזור בהם מהסכמתם הפרוצדורלית לדחיית תביעת היילוד, שכן השארת ההסכמה על כנה תמנע את הדיון במחלוקת העיקרית. לפיכך, תביעת ההורים נדחית מחמת התיישנות, ותביעת היילוד תידון בנפרד. המבקש מחויב לכיסוי שכר טרחת עורך הדין של המשיבים, שכן ניסיונותיו של המבקש לחסום את תביעת הנפגע באמצעים פרוצדורליים נתפסים כמנוגדים לפסיקה מבוססת.