עש"א 61147-10-24

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על הטלת עיצום כספי על המערערת לפי החוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018 ("החוק"). בית המשפט קבע כי ההחלטה סבירה וניתנה כדין, ועצם קיומם של פגמים בהחלטה אינו מצדיק את ביטולה. בית המשפט דחה את טענות המערערת כי יש לדחות את ההחלטה משום ששר האוצר לא קבע את המקרים, הנסיבות והשיקולים להפחתת העיצום הכספי. החוק העניק למנהל סמכות להטיל סנקציות, והיעדר תקנות הפחתה לא שלל סמכות זו. עוד מצא בית המשפט כי הסנקציות שהוטלו היו בגין שיקים שניתנו או התקבלו במהלך עסקיו של המערער, והעובדה שחלק מהשיקים הוצגו כהלוואות אישיות אינה פוטרת אותו מדרישות החוק. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערערת כי הסנקציות הוטלו על הצד הלא נכון, שכן הראיות תמכו בקביעתו של המשיב כי המערער הוא מקבל השיקים. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין לו סמכות להפחית את סכום העיצום הכספי בהיעדר תקנות הפחתה וכי בכל מקרה הנסיבות אינן מצדיקות הפחתה. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.