דנ"א 10247/07

תקציר

עתירה הוגשה נגד פסק דינו של בית המשפט העליון בדבר תוקפו של רישום שעבוד לטובת העותר. העותר הלווה כספים לחברה ולחברה הוקנתה הזכות לקבל פיצוי מתביעה נגד חברת ביטוח. אלא שהחברה רשמה את המשכון באיחור של שנים מהמוסכם, ובינתיים נרשם שעבוד צף על נכסי החברה על ידי בנק. פסק דינו של בית המשפט העליון, הנמצא כעת בבחינה, קבע כי שעבודו של העותר אינו תקף משום שהוא נרשם לאחר השעבוד הצף של הבנק. פסק הדין התבסס על פרשנות הסכם ההלוואה, שהעדיפה את עמדת המשיבים כי מדובר במשכון ולא בהמחאה מלאה. עוד קבע בית המשפט כי אי רישום השעבוד על ידי החברה בתוך פרק הזמן המוסכם הופך אותו ללא יעיל כנגד המפרק והבנק. העותר טען כי פסק הדין סותר פסיקות קודמות וכי השעבוד הצף לא נוצר משום שלא מונה כונס נכסים. המשיבים טענו כי פסק הדין התבסס על נסיבות ספציפיות ולא קבע כללים כלליים. בית המשפט דחה את הבקשה לעיון נוסף, והסכים עם המשיבים כי פסק הדין התמקד בפרשנות ההסכם הספציפי ולא קבע תקדימים חדשים. משכך, לא התקיימו התנאים לדיון נוסף, והעתירה נדחתה ללא הוצאות.