ע"א 164/87

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שעניינו התנגדות לקביעות של רשויות מע"מ. המערער חלק על שני היבטים של השומה שנערכה נגדו: ניכוי יתר של מס תשומות ואי דיווח לכאורה על עסקאות בהיקף של 14 מכשירי וידאו. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו העובדתיות של המערער, בנימוק של היעדר ראיות תומכות והטיל את נטל ההוכחה על המערער. בערעור חזר השופט י' בך על הקשיים שעמדו בפני המערער בהצגת ראיות חדשות בשלב הערעור, במיוחד כאשר ייתכן שבית המשפט המחוזי השתכנע מעדותו. המערער ביקש להביא ראיות נוספות משני עדים שלא נכחו במהלך המשפט. עם זאת, השופט בך קבע כי הראיות אינן קבילות, שכן המערער ידע על העדים במהלך המשפט ולא הפעיל שקידה ראויה בניסיון לאתרם. זאת ועוד, בבקשה לא נמסרו פרטים מספיקים על העדים או על עדויותיהם הצפויות, והמערער לא הוכיח נסיבות חריגות המצדיקות קבלת ראיות חדשות בשלב כה מאוחר. לאחר שהראיות נדחו, הערעור נותר ללא תימוכין, מה שהוביל את השופט בך, יחד עם השופטים לוין ומ' בן-יאיר, לדחות אותו. ההחלטה חיזקה את חשיבות בדיקת הנאותות בהצגת ראיות והצביעה על כך שהמערער לא עמד בדרישות להגשת ראיות נוספות בערעור. פסק הדין הדגיש את הגישה המחמירה כלפי התרת ראיות חדשות בשלב הערעור ופירט את התנאים שבהם ניתן לשקול ראיות כאלה, לרבות הדרישה להוכחה משכנעת של שקידה ורלוונטיות. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער בתשלום הוצאות בסך 5,000 ₪.