ע"א 227/67

תקציר

עניינו של תיק זה בתאונת עבודה בה הייתה מעורבת מכונת גזירה לא מגודרת בנגריה שבבעלות המשיב. המערער, שנפגע בעת השימוש במכונה, תבע את המשיב לפיצויים, בטענה להפרת פקודת הבטיחות בעבודה, 1946, המחייבת גידור מכונות מסוכנות. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל את המערער לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט ברנזון, קבע כי המשיב אכן הפר את הפקודה בכך שלא וידא שהמכונה מגודרת. השופט הסביר כי הפקודה מטילה חובה אישית על הבעלים לגדר חלקים מסוכנים של מכונות וכי לא ניתן לפטור את אחריות המעביד אלא אם כן נמצא כי התנהגותו של העובד היא הסיבה היחידה לפריצה ולנזק שנגרם בעקבותיה. במקרה זה, הן המעסיק והן העובד חלקו את האשמה, כאשר רשלנות העובד תרמה לתאונה. לכן, יש לחלק ביניהם את האחריות לנזק על פי מידת האשמה, כאשר העובד יישא ב-60% והמעסיק ב-40% מהאחריות. בנוסף, קבע השופט ברנזון כי כל נזק נוסף הנובע מתאונה חדשה אינו יכול להשפיע על הפיצוי בגין התאונה הקודמת. הנשיא אגרנט, בהסכמתו עם פסק דינו של השופט ברנזון, הדגיש כי חובת המעביד לגדר מכונות היא חובת אבסולוטית, שמטרתה להגן על העובדים ללא קשר לרמת הזהירות שלהם. אגרנט התייחס גם למושג רשלנות תורמת והשפעתה על הקשר הסיבתי. הוא הגיע למסקנה כי יש לראות ברשלנות העובד, במקרה זה, סיבה חלקית לתאונה, המצדיקה הפחתת פיצוי ולא שלילת הקשר הסיבתי לחלוטין. זאת ועוד, אישרה הנשיאה אגרנט כי נטל ההוכחה לטענות בגין רשלנות תורמת מוטל על הנתבעת. במקרה דנן, המשיב לא עמד בנטל זה, ולפיכך טענתו בדבר אופיים הקבוע של הסדרי המיגון נפלה. עוד ציין אגרנט כי רשלנותו של המערער תרמה לתאונה, אך אחריותו המוסרית הייתה משנית לזו של המשיב. לבסוף קיבלו השופטים את הערעור, דחו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורו למשיב לפצות את המערער בהתאם.