ע"א 21967-12-16

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורי הצדדים בתיק, שעניינו סכסוך בין מערערת לבין חברה שהסכימה להקים מרכז מסחרי מעל בניין המערערת. הערעור העיקרי מערער על הקביעה כי אין קשר סיבתי בין העוולה הנטענת לבין הנזק הממוני הנתבע על ידי המערערת, הנוגע להוצאות הבורר ושכר טרחת עורך דין. בפסק הדין מודגש כי תביעת המערערת להחזר נעדרת שחר המבוססת על עקרון השבת המצב לקדמותו. פסק הדין מבחין בין דברים שנאמרו על ידי בית המשפט במהלך הדיונים לבין פסק דינו הסופי, ומציין כי טענות המערער המבוססות על הבעות מורת רוח של שופט כלפי הבורר הממונה אינן מבוססות. זאת ועוד, מאחר שהמערערת לא ערערה על פסק הדין לטובת החברה, פסק דין זה עומד בעינו, והליך הבוררות ותוצאותיו מקבלים תוקף. בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי למערערת לא נגרם נזק ממוני, מה גם שהסכם הפשרה שיפר את מעמדה של המערערת. אשר לתביעת המערער לנזק לא ממוני כנגד לשכת עורכי הדין, מקבל פסק הדין את פסיקת בית משפט קמא בסך 80,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש, תוך הכרה בעוגמת הנפש שנגרמה לו עקב הליך מינוי הבורר הבלתי סדיר. בפסק הדין מודגש כי פסק דין זה ספציפי לנסיבות החריגות של המקרה ואין לפרשו כתקדים. כל צד אחראי לשכר הטרחה שלו, והפיקדונות, אם ישנם, יוחזרו לו.