ת"א 44010-03-14

תקציר

התיק סובב סביב חלקת אדמה בהרצליה, שנרכשה על ידי חיים מאור ז"ל בשנת 1972. המחלוקת התעוררה לאחר שנרשמה הערת אזהרה בדבר זכויותיו של מאור במקרקעין לטובת הנתבע, שטען כי רכש אותן. בתו של מאור, התובעת, טענה כי ההסכם של הנתבע, כמו גם מסמכים נוספים הקשורים למקרקעין, זויפו על ידי מתחזה. התרמית התגלתה עוד בחייו של מאור, מה שהוביל אותו להגיש תלונה במשטרה ולפנות לגורמים הרלוונטיים. מאור נפטר בשנת 2013, והתובע המשיך לנהל את התביעה. השופט, לאחר שבחן את חומר הראיות ושמע עדויות עדים, השתכנע מעל לכל ספק כי מאור לא מכר את הקרקע לנאשם. השופט קיבל את טענת התובע כי מי שחתם על ההסכם ומסמכים נוספים היה מתחזה. מספר ראיות תמכו במסקנה זו, לרבות תעודת זהות מזויפת ששימשה את המתחזה וסתירות בעדותו של הנאשם. השופט גם מצא משמעות לכך שהנאשם לא הציג ראיות מסוימות שהיו יכולות לתמוך בטענתו, כגון מסמכים המעידים על תשלום התמורה בקרקע. כמו כן, השופטת ציינה כי טענת הנתבע כי רכשה את הקרקע בתום לב והסתמכה על הרישום אינה תקפה. הרישום בלשכת רישום המקרקעין לא היה שגוי, והסתמכותו של הנתבע הייתה על תעודת הזהות המזויפת ולא על הרישום עצמו. משכך, ההגנה שמקנה סעיף 10 לחוק המקרקעין לא חלה במקרה זה. לסיכום, קבעה השופטת כי ההסכם וייפוי הכוח עליהם חתם המתחזה אינם תקפים, והורתה על מחיקת כל הערות האזהרה והרישומים הקשורים. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין גם חייב את החזרת הערבויות הבנקאיות של התובעת וקבע כי הבעלות בקרקע נותרה בידי יורשיו של מאור, לרבות התובע. החלטה זו התקבלה ביום 14.7.2014 והמזכירות הייתה אחראית להעביר את פסק הדין לצדדים המעורבים.