ב"ל 1148-12-09

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב השאלה האם הגב' ליאל אולגה שיינין, חיילת משוחררת, זכאית למענק עבודה מועדף בגין העסקתה בחברת התקשורת הסלולרית יורוקום. קיימת הסכמה כי עבודתה של הגב' שיינין ביורוקום נופלת במסגרת הזמן והיקף העבודה הזכאים למענק עבודה מועדף. הסוגיה המרכזית היא האם תפקידן של יורוקום והגברת שיינין זכאי למענק. בית המשפט שמע כי יורוקום מייבאת טלפונים ניידים של נוקיה, הדורשים הסבה לפני שניתן יהיה להשתמש בהם בישראל - מדובר בהתאמת הטלפונים לרשת הסלולרית המקומית, עדכון תוכנה וביצוע פעולות פיזיות כמו תיוג. המרכז הלוגיסטי של החברה, שבו עבדה הגב' שיינין, עוסק בפעולות הסבה אלה, והופך את הטלפונים למכשירים פונקציונליים. נבחנה השאלה האם פעילות יורוקום מהווה עבודה בענף אחר, כהגדרתו בתקנות הביטוח הלאומי. בית המשפט הגיע למסקנה כי פעילות המרכז הלוגיסטי דומה לייצור ונופלת תחת הקטגוריה של "תעשייה אחרת". בנוסף, תפקידה של הגב' שיינין במרכז הלוגיסטי, שכלל עבודת מחשב ומשימות אריזה פיזית, הוגדר ככוח עבודה בלתי מיומן, שכן הוא אינו דורש הכנה מוקדמת או הכשרה. בהתחשב בתכלית החוק, שמטרתו לעודד את שילובם של חיילים משוחררים בתפקידים חיוניים והכרחיים מבחינה כלכלית, קבע בית המשפט כי עבודתה של הגב' שיינין ביורוקום נחשבת לעבודה מועדפת. לפיכך, היא זכאית למענק עבודה מועדף. פסק הדין מדגיש גם את הצורך באחידות בקבלת ההחלטות של המוסד לביטוח לאומי כדי להימנע מהחלטות סותרות במקרים דומים. משכך, התביעה התקבלה, ולגב' שיינין הוענקה הטבת עבודה מועדפת.