ת"א 72-09-07

תקציר

לתובע, שהפעיל מסעדה בגן לאומי, הייתה מחלוקת עם הנתבעת בנוגע להשכרת המסעדה. הצדדים הגיעו להסכם פשרה שנועד לסיים את הסכסוך, בתנאי שהתובע יפנה את המסעדה. התובע תבע לבטל את ההסכם בטענה כי הוטעה והוטעה על ידי בא כוח הנתבעת, ורדי, אשר הבטיח לו לכאורה כי יוענק לו חוזה שכירות למסעדה חדשה בפארק. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל ראיה התומכת בטענת התובעת וסבר כי היא אינה עולה בקנה אחד עם תנאי הסכם הפשרה, אשר קבע במפורש כי התובעת תצטרך לקבל אישור ממינהל מקרקעי ישראל לחוזה החכירה החדש של המסעדה, דבר התלוי גם בגורמים אחרים. התובע היה מודע לדרישה זו ולמכשולים שעמדו בפניו בהשגת חוזה השכירות, כפי שמעידים התכתבויותיו ומעשיו שלו. כמו כן, בית המשפט מצא כי החלטת התובעת להתקשר בהסכם הפשרה לא הושפעה מהבטחות אחרונות, שכן תנאי ההסכם סוכמו במשך שנתיים והתובעת יוצגה על ידי עורך דין. השופט פסק לטובת הנתבע, דחה את טענת התובע לביטול פסק הדין המוסכם, והדגיש כי יש לכבד הסכמי פשרה על עקרון הסופיות. מאחר שהנתבע התמהמה בביצוע פסק הדין המוסכם, בית המשפט לא פסק הוצאות.