רע"פ 4184/02

תקציר

המבקש הואשם בכך שנתן לעובדת להשתמש ברכבו מבלי לדעת אם יש לה רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה. בית המשפט הרשיע את המבקש, שכן מדובר בעבירה של אחריות קפידה, והמבקש לא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי להבטיח שהעובד לא יוכל לנהוג ברכב. המבקש ערער על החלטה זו, וטען כי אין לראות עוד בסעיף 10(ב) עבירה של אחריות קפידה, אלא עבירה של רשלנות, וכי הוא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. בית המשפט המחוזי דחה ערעור זה, ואישר את ההרשעה המקורית. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, שגם היא נדחתה. בית המשפט הפנה לסעיף 22 לחוק העונשין, המגדיר עבירות אחריות קפידה, וקבע כי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה נופל תחת קטגוריה זו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי היה על המבקש לאמת את רישיונו של העובד, ומשכך לא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירה. משכך, נדחתה בקשת הערעור.