עע"מ 1649/23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש לעכב ביצוע פסק דין כספי מבלי להתחשב בתשובת המשיב, מתוך תפיסה לפיה הגשת ערעור אינה מעכבת אוטומטית את ביצוע פסק הדין. לחריג, על המבקש להוכיח סיכויי הצלחה גבוהים בערעור ולהוכיח כי אי מתן השהייה יגרום נזק בלתי הפיך, שלא הוכח די הצורך במקרה זה. בית המשפט הדגיש כי ככלל, התחייבויות כספיות אינן גורמות לנזק בלתי הפיך, במיוחד כאשר מדובר בשכר טרחה והוצאות משפט, וחריגים נעשים רק בנסיבות נדירות. בית המשפט ציין כי אין בטענת המבקש ראיות קונקרטיות בדבר הקשיים הכלכליים הנטענים בהשבת סכומים כלשהם ששולמו אם הערעור יתקבל, אלא רק ציין כי המשיב ובאי כוחו היו אנשים פרטיים. זאת ועוד, בית משפט קמא כבר הפחית את חובת התשלום ל-75% והתיר תשלום בשלבים, דבר שהחליש עוד יותר את מעמדו של המבקש. בנוסף, התמהמהותו של המבקש בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע החריפה את העניין, שכן הדבר נעשה זמן ניכר לאחר מועד התשלום וזמן רב לאחר הגשת הערעור, דבר המצביע על רשלנות במילוי כתבי האישום. לפיכך נדחתה הבקשה, ולא נפסקו הוצאות בשל היעדר תגובה מצד הצד השני. ההחלטה ניתנה ביום 14.3.2023.