ת"א 2264/05

תקציר

הסכסוך נסוב סביב חלקת אדמה שבה היו תחנת דלק וכמה מוסכי שירות. התובעת, בעלת הזכויות בקרקע זו, תכננה להרוס את המבנים הקיימים לצורך הקמת מתקנים חדשים, אך התעכבה בשל סירובה של הנתבעת לפנות את הנכס. התובע תבע את הנתבע בגין נזקים, לרבות הפסד דמי שכירות ורווחים ממכירת דלק, בעקבות הודעת סיום חוזה בשנת 2000. בית משפט השלום ברמלה הורה על פינוי הנתבעת בשנת 2005, אך היא פינתה את הנכס רק בהדרגה במהלך השנה שלאחר מכן. בינתיים המשיך הנאשם להפעיל את תחנת הדלק והשכיר מתקנים נוספים תוך גביית אגרות. בית המשפט מצא את הנתבעת אחראית להסגת גבול והורה לה לשלם לתובעת פיצוי הולם. לצורך קביעת דמי השימוש קיבל בית המשפט את תעריפי הנתבעת ולא את הערכת המומחה מטעם התובעת, בהתחשב בתכניות ההריסה של התובעת ובתקופת האכלוס הלא ודאית. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת הנתבעת להפחתת הוצאות הנהלה. באשר להפסד רווחים ממכירת דלק, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצוי על בסיס הדלק שמכרה הנתבעת, שעמד על 50 קילוליטר לחודש, ופסק לתובעת שבריר מהסכום הנתבע. פסק הדין כלל ריבית, הפרשי הצמדה ושכר טרחת עורך דין. יש לציין כי בית המשפט מצא את טענות הנתבע בלתי משכנעות, מה שהוביל להפחתה משמעותית בנזקי התובע.