ר"ע 40/84

תקציר

השאלה במקרה זה הייתה כיצד ניתן לערער על החלטת הרשם למנות מנהל עיזבון לפי חוק הירושה תשכ"ה-1965. בית המשפט העליון קבע כי ההחלטה הנדונה אינה "פסק דין", אלא "החלטה אחרת", ולכן לא ניתן לערער עליה ישירות לבית המשפט העליון. על פי חוק בתי המשפט, ערעור על "החלטה אחרת" של הרשם מוטל על בית המשפט המחוזי, שבסמכותו לדון בערר ולערוך בו תיקונים במידת הצורך. הסיבה לכך היא שהחלטה כזו אינה סופית וניתנת לשינוי על ידי בית המשפט עצמו. עוד ציין בית המשפט כי חוק הירושה, המצמצם את אפשרויות הערעור בענייני ירושה, אינו מזכיר כלל את הרשם, ולכן לא ניתן להחיל אותו במקרה זה. השופטים גם הצביעו על חוסר עקביות בחקיקה הקיימת בנוגע לערעור על החלטות הרשם והמליצו למחוקק לאמץ מדיניות ברורה בנושא זה, כפי שנעשה בחוק הבוררות. לבסוף קיבל בית המשפט את הערעור והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף, תוך שהוא מורה למשיב לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 500,000 ₪. חוות דעתו של הנשיא שמגר הסכימה עם התוצאה והדגישה כי חוק הירושה אינו עוסק ברשם וכי ערעורים על החלטות הרשם צריכים להיות כפופים לחוק בתי המשפט.