ת"א 28015-02-11

תקציר

המחלוקת נסובה סביב אי העברה לכאורה של 25% ממניות החברה לתובע, ניסים, על ידי הנתבעים. התובעים, ניסים ואשתו נורית, טענו כי המניות הובטחו לניסים, ובשנת 2004 נחתם שטר העברת מניות על ידי הנתבעים, המעביר את המניות לנורית כדי למנוע הסתבכות עם מעסיקו דאז של ניסים. עם זאת, הנתבעים הכחישו את קיומו של הסכם ללא תנאי, וטענו כי מדובר בשטר ביטחון בלבד, וכי המניות תלויות בביצועיו של ניסים וביכולתו לתרום לצמיחת החברה. הם גם הציגו ראיות למסמך מ-2006 המתאר הסכם חדש שבו ניסים יעבוד כעובד מן המניין ויוותר על זכותו למניות. השופט מצא כי ראיות התובעים אינן מספקות ואינן משכנעות, במיוחד בשל סתירות בעדויותיהם. בפסק הדין לטובת הנתבעים, הגיע השופט למסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. החלטה זו התקבלה על סמך הערכת מכלול הראיות והעדויות שהוצגו, כאשר בסופו של דבר העדיף השופט את גרסת הנאשמים לאירועים.