עמ"ש 39317-10-22

תקציר

פסק דין זה עוסק בצוואה שערכו בני זוג נשואים, ג'.ק. ונ.ק, בשנת 2002, בה הורישו את כל רכושם זה לזו ולאחר מכן, לאחר פטירתם של שניהם, לשלוש מתוך ארבע בנותיהם, כאשר בת אחת, מ', לא קיבלה דבר כפי שכבר סופק לה בימי חייהם של ג'.ק. ונ.ק. הצוואה הופקדה בשנת 2008 לאחר ייעוץ משפטי, ואישרה מחדש את רצונם של בני הזוג. בשנת 2013 ערך י.ק. צוואה נוספת, הפעם בה הוריש את כל עזבונו לנכדו, ד', בנו של מ'. צוואה זו סתרה באופן ישיר את הצוואה ההדדית הקודמת, וביטלה אותה. לאחר מותו של ג'.ק. בשנת 2016, הגיעו לבית המשפט תביעות מתחרות על מימוש שתי הצוואות. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת ביצוע הצוואה ההדדית משנת 2002, וקבע כי י.ק. אינה יכולה לבטל את הצוואה ההדדית ללא יכולתה הקוגניטיבית של נ.ק. להבין את ההשלכות של פעולה זו, במיוחד לאור העובדה שבני הזוג אישרו מחדש את רצונם בנוגע לצוואה משנת 2002 לאחר ייעוץ משפטי בשנים 2008/2009. בית המשפט מצא גם ראיות להשפעה בלתי הוגנת של מ' על ג'.ק., והטיל ספק אם שנת 2013 אכן תשקף את רצונותיה של ג'.ק. ערעור על פסק דין זה התמקד אך ורק בתחולתו של תיקון לחוק הירושה משנת 2005, באשר למעמדה של הצוואה ההדדית והאם ניתן לשנותו. המערערת טענה כי הייעוץ המשפטי והפקדת הצוואה משנת 2008 לא היוו אישור מחדש של הצוואה לפי החוק המתוקן. בית המשפט דחה ערעור זה, בקובעו כי ללא קשר לתחולת החוק המתוקן, עקרונות תום הלב והיושר מנעו מג'.ק. לשנות את הצוואה כל עוד נ.ק. בחיים אך אינה כשירה. יתר על כן, ההפקדה והייעוץ המשפטי משנת 2008 הצביעו על הסתמכותן של י.ק. ונ.ק. על הוראות הצוואה, ולכן ביטול הצוואה בשנת 2013 לא עמד בדרישות החוק המתוקן. השופטת יעל מושקוביץ הוסיפה הערה לשיקול דעתה, באשר למעמדה של צוואה הדדית כאשר אחד המצווה מבקש לשנותה לפני מות בן זוגו, אך אותו בן זוג אינו כשיר. היא טענה כי כוונת המחוקק אינה מגבילה את היכולת לשנות צוואה הדדית במקרה זה, וכי אין סיבה משפטית או מוסרית לכך שמצבו של בן הזוג הפסול יהיה טוב יותר מאשר אם נפטר, אם כי היא מכירה בכך שיש לדון ולהכריע בשאלה זו במקרה מתאים עתידי. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך 15,000 ש"ח.