ת"א 50412-01-12

תקציר

התובע, מפקח רכש לשעבר בדורות סוכנות לביטוח, תבע את הנתבעים - דורות ושני בעליה - על סך 3.7 מיליון שקל, וטען, בין היתר, כי לא שילמו לו עמלות מסוימות ושכרו שלא כדין את סוכני הביטוח "המגויסים" שלו לאחר סיום העסקתו. הנתבעים תבעו מנגד עמלות בסך 400,000 ₪ שהתובע חייב להם לכאורה, ופיצויים סטטוטוריים בסך 100,000 ₪ בגין לשון הרע, בהתבסס על מכתב דרישה ששלח בא כוח התובעת לסוכנות ביטוח אחרת. בית המשפט מצא כי פרשנותו של התובע להסכם הצדדים הייתה שגויה. ההסכם חייב את התובע להחזיר עמלות בגין פוליסות שבוטלו בשנה הראשונה להנפקתן, וחובה זו הייתה אישית עבורו ולא חלה על העמלות ששולמו לסוכני הביטוח העובדים תחתיו. הסוכנים שהתובע טען שהם שלו אכן הוקצו לו על ידי דורות, ולכן הם היו שייכים לדורות, ולא לתובע, בתום העסקתו. מכל מקום, התובע לא הצליח להוכיח אילו סוכנים גייס בעצמו, ובכך תביעתו בגין "גניבת סוכנים" נכשלה. גם התביעות הנוספות הנוגעות לתקופת העסקתו של התובע נדחו, שכן הצדדים ערכו דין וחשבון סופי עם עזיבתו של התובע, והתובע היה מנוע מלטעון טענות נוספות הקשורות לתקופה זו, למעט סוכן אחד שתביעתו לא הוכחה. גם התביעה שכנגד לעמלות נכשלה, שכן הנתבעים לא הוכיחו את חישוביהם, ואילו תביעת לשון הרע נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי המכתב המדובר נשלח בטעות ואינו מהווה לשון הרע. לפיכך, הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד נדחו, וכל צד יישא בהוצאותיו.