ת"א 38726-06-20

תקציר

פסק הדין דן בתביעת לשון הרע שהגישו שני עובדים בודדים ומרכז משען בע"מ, חברה לתועלת הציבור המפעילה בתי אבות, נגד עורך דין. עורך הדין הנתבע התראיין ברדיו וטען כי עובדי משען רצחו 13 קשישים שהיו תחת חסותם במהלך מגפת הקורונה, ואמירה זו היוותה את הבסיס לתביעה. תחילה מתייחס השופט לטענת הנתבע כי יש לדחות את התביעה משום שלא ניתן לייחס לשון הרע נגד קבוצה ליחידים המשתייכים אליה. הם קובעים כי אמנם עובדי משען אכן מהווים קבוצה, אך דברי הנתבעת כוונו לקבוצת עובדים ספציפית במשען באר שבע, ועל כן אין לדחות את טענת העובד שעבד באותו מתקן ספציפי. לאחר מכן השופט בוחן האם חברה לתועלת הציבור יכולה לתבוע פיצוי בגין לשון הרע ללא הוכחת נזק ומגיע למסקנה כי החברה זכאית לכך. בהמשך לשאלה האם הפרסום מהווה לשון הרע, מציינת השופטת כי החוק מאזן בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי. הם קובעים כי הפרסום המדובר אכן מהווה לשון הרע, שכן הוא עלול להשפיל את התובעים בעיני הציבור. לאחר מכן דן השופט בהגנות משפטיות שונות להן טוען הנתבע, לרבות סעיפים 13(7), 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע. הם קובעים כי הנתבע אינו נהנה מההגנות המוצעות בסעיפים אלה, למעט טענתו, לפי סעיף 15, כי הפרסום היה הבעת דעתו על התנהלות הנפגע בקשר עם עניין ציבורי. השופט מסכים כי הפרסום היה הבעת דעה אך מוסיף כי דעה זו הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין, ולכן הנתבע אינו נהנה מהגנת תום הלב. לבסוף, פונה השופט לשאלת הפיצוי ופוסק לתובעים 10,000 ₪ לאחר ששקל את חומרת הדברים, חוסר העניין של התובעים במשפט והתנהלות הצדדים. השופט מורה לנתבע לשלם פיצוי כולל זה לתובעים ופוסק כי כל צד יישא בהוצאותיו.