בג"צ 9569/05

תקציר

העותר הגיש תביעה נגד המשיבים – משרד הביטחון ואגף השיקום – בטענה למקרים שונים של התנהלות לא תקינה של ועדות רפואיות, אפליית נכי צה"ל, היעדר ניטרליות של ועדות רפואיות ופיצוי בלתי הוגן לנכי צה"ל. עם זאת, השופט אינו מוצא טעם בטענות העותר. ראשית, הטענה כי חלק מהרופאים בוועדות הרפואיות אינם מורשים אינה מבוססת וסותרת את טענת המשיבים כי ממונים רופאים מורשים. שנית, השופטת דוחה את הטענה בדבר היעדר הכשרה של רופאים בחוק הנכות, ומקבלת את ראיות המשיבים בדבר תכניות הכשרה. שלישית, השופט מפרש את התקנות הרלוונטיות באופן שונה מהעותר, ומגיע למסקנה כי הרכב הוועדות הרפואיות ראוי. רביעית, השופט אינו מוצא כל ראיה התומכת בטענה כי הוועדות הונחו להשאיר את משבצת "תחילת הנכות" ריקה, והמשיבים מכחישים הוראות אלה. באשר לטענות האפליה, מציינת השופטת כי החוק מבחין במפורש בין חיילים בשירות פעיל לבין חיילים בשירות קבע לעניין מועד תחילת תשלום הנכות. השופט מקבל גם את הסברם של המשיבים לעיכובים הנטענים בזימון נכי צה"ל לוועדות רפואיות, ומדגיש את חובתן של רשויות המינהל לטפל בבקשות בהקדם. בעוד השופטים מכירים בחששותיו של העותר מהיעדר ניטרליות של הוועדות הרפואיות, הם רואים בצעדים שננקטו בעקבות עתירה קודמת – הפרדת הוועדות הרפואיות מהיחידה לטיפול בתביעות – מענה הולם. השופטת דוחה גם את טענות העותר בדבר פיצוי בלתי הוגן, ומדגישה כי החוק קובע את מועד תחילת התשלומים וכי ההטבות אינן נדרשות על פי חוק. זאת ועוד, השופט קובע כי טענות העותר בדבר תשלומים שלא שולמו לנכי צה"ל שאינם נושאים ריבית ואינם צמודים למחירי הדלק אינן תקפות, וכי מבנה קצבת הניידות סביר. לבסוף, השופט דוחה את בקשת העותר להגיש ראיות נוספות, ומציין כי חלק מהטענות נעדרות את העילה המשפטית להידון בבג"ץ. אשר על כן, העתירה נדחית ללא צו להוצאות.