ע"א 8080/99

תקציר

הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות תביעה ייצוגית שהגישו בעלי רכב נדחה. המערערים טענו כי הרשויות המקומיות הוציאו וגבו קנסות שלא כדין בגין עבירות חניה, וטענו כי קנסות אלה חורגים מסמכותן החוקית של הרשויות. לטענתם, יש להתייחס לקנסות באמצעות כתבי אישום ולא כאל עבירות קנס, לפי פקודת התעבורה משנת 1976. למרות תשלום הקנסות, ביקשו המערערים להשיב סכומים אלה באמצעות תובענה ייצוגית, תוך שהם טוענים לאינטרס משותף לנפגעים רבים. עם זאת, בית משפט קמא דחה את התביעה, תוך שהוא מפנה לסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, המתייחס לקנסות ששולמו כאל הודאה בטיעון. הדחייה הצביעה על כך שהדרך הפרוצדורלית בה בחרו המערערים הייתה שגויה, ובית המשפט לא הכיר בתביעה כמתאימה למעמד של תובענה ייצוגית בשל היעדר סעד אחיד לכל המעורבים. בעקבות תקדים מפרשת פרויקט א.ס.ט, הוגבל הערעור לבחון אפשרות של עילת תביעה אישית. בית הדין אישר את הדחייה, תוך שהוא מציין את חוסר ההתאמה של המערערים בהגשת תביעתם כתובענה ייצוגית ומצביע על כך שניתן לתבוע פיצוי אישי בערוצים פרוצדורליים פליליים. ניסיונם של המערערים להשתמש בהליכים אזרחיים כדי לערער על הליכים מנהליים נתפס כצעד מוטעה, שכן בתי המשפט האזרחיים אינם משמשים כערה הראויה לביטול הרשעות פליליות. יתר על כן, הדיון בסעד של תובענה ייצוגית נדחה, נוכח המסגרת המשפטית הקיימת האוסרת על תביעות מסוג זה על פי הפסיקה שנקבעה מפרשת א.ס.ת. משכך, קבע בית המשפט כי על המערערים לבקש את סעדם באמצעות הליכים פליליים ייעודיים, ובכך אישר מחדש את דחיית התביעה המקורית של בית משפט קמא, ללא צו להוצאות.