ת"א 297/04

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק במחלוקת על בעלות על חלקת אדמה בטמרה. מדובר בשתי עסקאות. העסקה הראשונה התרחשה ביום 8.5.2000, במסגרתה העביר כאמל (הנתבע מס' 1) שטח של 1,870 מ"ר לאחיו מחמוד (התובע) ללא תמורה. עסקה זו דווחה לרשות מס רווחי הון, אך לא נרשמה הערת אזהרה לזכותו של מחמוד. העסקה השנייה בוצעה ביום 24.9.01, עת מכר כאמל שטח של 1.5 דונם לחיג'אזי (הנתבע מס' 2) תמורת תמורה יקרת ערך, וב-30 בספטמבר 2001 נרשמה הערת אזהרה לטובתו של חיג'אזי. מחמוד טען כי העסקה הראשונה, בהיותה מוקדמת יותר בזמן, צריכה לקבל קדימות על פני השנייה, כפי שנקבע בסעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. עם זאת, חיג'אזי טען כי רכש את הקרקע בתום לב וכי העסקה השנייה הושלמה במרשם המקרקעין וידו על העליונה. השופט יצחק עמית מבית המשפט המחוזי בחיפה פסק לטובת חיג'אזי משלושה טעמים עיקריים. ראשית, בתחרות בין עסקת מתנה לעסקת מכר, האחרונה מקבלת עדיפות, במיוחד בהתחשב בכך שעסקת המתנה לא הושלמה בתהליך הרישום, והיעדר התמורה בעסקת המתנה מחליש את מעמדו של המקבל. שנית, התחייבותו של כאמל לתת מתנה למחמוד בוטלה במשתמע כאשר חתם על הסכם מכר עם חיג'אזי, שמחמוד היה מודע לו. לבסוף, רשלנותו של מחמוד בכך שלא רשם הערת אזהרה לאחר העסקה הראשונה גרמה ל"תאונה משפטית", כלשון הלכת גנץ, הקובעת כי העסקה השנייה יכולה לגבור על הראשונה במקרים כאלה. לפיכך דחה בית המשפט את תביעתו של מחמוד והורה לו לשלם לחיג'אזי שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 שקלים.