ע"א 9248/06

תקציר

הערעור עוסק בתביעת ביטוח רכב לאחר תאונת דרכים שנגרמה לכאורה על ידי עצמה. המבוטח וחברת הביטוח לא יכלו להסכים אם התאונה הייתה מבוימת ולכן החליטו ליישב את המחלוקת באמצעות בדיקת פוליגרף. המבוטח עבר שתי בדיקות כאלה, אחת מסודרת על ידי חברת הביטוח ואחת על ידי עצמו, עם תוצאות סותרות. חברת הביטוח החליטה לדחות את התביעה על סמך תוצאות הבדיקה, אך בית המשפט הציע מבחן שלישי שלכאורה שני הצדדים הסכימו עליו. עם זאת, הסכמת חברת הביטוח הייתה מותנית, והגבילה את המבחן השלישי לבחינת מהימנות הבדיקה הראשונה. המבוטח עבר את הבדיקה השלישית, שתמכה בגרסתו לאירועים. חברת הביטוח סירבה להכיר בתוצאות הבדיקה השלישית ובית המשפט קמא הסכים איתן והחליט שלא להתייחס לאף אחת מבדיקות הפוליגרף כראיה. לאחר מכן שמע בית המשפט את העדים ודחה את התביעה, בקובעו כי המבוטח לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. שופטי הערעור הסכימו כי יש לבטל את החלטת בית משפט קמא בעניין בדיקות הפוליגרף, שכן חברת הביטוח הסכימה בשתיקה לבדיקה השלישית. זאת ועוד, הם קבעו כי על חברת הביטוח מוטל נטל ההוכחה להוכיח כי התאונה הייתה מבוימת, ועל כן דחיית התביעה על ידי בית משפט קמא אינה יכולה לעמוד. השופטים מתחו ביקורת על פסק דינו הראייתי של בית משפט קמא, אך לא הפכו אותו, ובמקום זאת החזירו את התיק לבית המשפט קמא כדי שיכריע לגופו של עניין. לבסוף, קבעו בדעת רוב השופטים כי יש לקבל את הערעור, תוך שהם מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא ומחייבים את חברת הביטוח לשלם למבוטח "את כל המגיע לו על פי הפוליסה". השופט החולק היה מקבל את פסק דינו של בית משפט קמא ודוחה את הערעור.