בג"צ 5016/96

תקציר

במוקד פסק הדין עומדת ההחלטה המשפטית בעניין סגירת רחוב בר-אילן בירושלים בשעות התפילה בשבתות ובחגים. הסגר נועד לתת מענה לרגשות הדתיים של התושבים החרדים, אך הוא עורר עימותים בשל השפעתו על התנועה ועל חופש התנועה של התושבים החילונים. החלטת שר התחבורה לסגור את הרחוב נחשבה בלתי סבירה ואינה במסגרת החוק, שכן היא התייחסה בעיקר לרגישויות דתיות ללא גיבוי חקיקתי מספק. בית המשפט הדגיש את הצורך בסמכות חקיקתית בעת הטלת הגבלות על בסיס שיקולים דתיים, תוך שהוא מצטט פסיקות קודמות לפיהן הגבלות על זכויות אדם לצרכים דתיים צריכות להיות מחוקקות על ידי הכנסת. בית המשפט עמד על הצורך באיזון בין הגנה על רגשות הדת לבין שמירה על חופש הציבור, והדגיש כי החלטות מנהליות אינן צריכות לשמש תחליף לפתרונות חקיקה. הוא הצביע על כך שסגירת עורק תנועה מרכזי ללא סטנדרטים ברורים או אישור חקיקה עלולה להוביל לאי שוויון ולקבלת החלטות ספורדית. למרות שהכיר בחשיבותה של השבת למסורת היהודית, הגיע בית המשפט למסקנה כי הגישה הנוכחית, המושפעת מהפגנות אלימות, אינה מוצדקת והעתירות נגד הסגר התקבלו, תוך ביטול ההחלטה לסגור את הרחוב. בית המשפט הביע העדפה לפתרון קונפליקטים חברתיים-ערכיים כאלה באמצעים חקיקתיים ולא בהתערבות שיפוטית. השופט טל, אף שחלק על כמה נקודות, הסכים להחלטה הסופית מטעמים פרגמטיים, ואיפשר לבחון מחדש את הסגר אם יישקלו פתרונות לתושבים חילונים. פסק הדין הדגיש את מורכבות האיזון בין חופש הדת לזכויות חילוניות ואת הצורך בהנחיות חקיקתיות ברורות בנושאים אלה.