ע"פ 1828/14

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב מצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע העבירה, ובפרט בכל הנוגע לטענות לאי שפיות ותחולת סעיף 300א(א) לחוק העונשין על עונש מופחת. בית המשפט בחן האם המערער סבל מ"מחלה שפגעה ברוחו" לפי סעיף 34ח, שיש בה כדי לפטור אותו מאחריות פלילית, אך מצא כי אמנם מדובר בהפרעה הזויה, אך אין בה כדי לפגוע באופן חמור במבחן המציאות שלו מעבר לאשליות הקשורות לקנאה כלפי אשתו. בנוסף, הוא לא הפגין מחשבות שווא כלפי הקורבן, ומעשיו הפגינו מודעות ותכנון, דבר המעיד על הבנה של חוסר תקינותם. לפיכך, הגנת אי השפיות לא הייתה ישימה. באשר לסעיף 300א(א), המאפשר הקלה בעונש במקרה של הפרעה נפשית חמורה הפוגעת במידה ניכרת בהבנה, קבע בית המשפט כי גם המערער לא עמד בקריטריונים אלה. התנהגותו המאורגנת של המערער והתבטאויותיו בחקירות הפגינו ערנות ושליטה, תוך שלילת טענת האחריות הפלילית המופחתת. דעת הרוב תמכה במאסר עולם ללא הפחתה, תוך יישור קו עם פרשנות זהירה של סעיף 300א(א) המקפיד על הקפדה על התניות תוך הדגשת קדושת החיים. ההחלטה לא הושפעה מחוות הדעת החלופית של המשנה לנשיא, שהציע עונש קל יותר בהתבסס על ההערכות הפסיכולוגיות ומצבו הנפשי של המערער, שנתפס כפוגע באופן משמעותי ביכולתו להבין או לשלוט במעשיו. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לקיים את מאסר העולם המקורי.